הכרעת דין בתיק ת"פ 25761-07-12

כללי

1.         על פי האמור בכתב האישום, ביום 9.7.12 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, ברח' מרבד הקסמים 9 ביהוד, איים הנאשם על שכנתו ליאת (להלן - המתלוננת) בכך שאמר לה " אני אתן לך שני בוקסים". בהמשך, תקף הנאשם אף את אסף, בעלה של המתלוננת (להלן - המתלונן), בכך שסטר בפניו ואף ניסה להלום בו במכת אגרוף. המתלונן ניסה להגן על עצמו, ואז תקף אותו הנאשם פעם נוספת בכך שתפס את ידו ונשך את אצבעותיו. למתלונן נגרמו חבלות בשתי ידיו בדמות סימני נפיחות וקרעים, שריטה בפניו ודימום באוזן שמאל. בתחנת המשטרה, פנה הנאשם לשוטר בועז מזרחי ואיים על המתלונן (שלא היה נוכח באירוע) בכך שאמר לשוטר: " תשמע, הוא הזמין אמבולנס הבן זונה, אני אשחט אותו עכשיו על באמת כי הוא בן זונה, אני לוקח אותו פרויקט ומזיין אותו באמת, שבאמת יזמין לעצמו אמבולנס, הפעם אני רוצח את אסף הבן זונה, נגמר הסרט שלו".

על יסוד העובדות הנטענות לעיל, ייחסה התביעה לנאשם עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

סוגיית הייצוג

2.         בתחילת ההליך יוצג הנאשם ע"י עו"ד מטעם הסניגוריה הציבורית, אולם בישיבה הראשונה שהתקיימה בתיק, יצא הנאשם ממעלית העצורים, ומייד ירק בפניו של עורך דינו. בנסיבות אלה, לא ניתן היה לקדם את ההליך באותו מועד והדיון נדחה. לאור ההתנהלות המתוארת לעיל הגישה הסניגוריה הציבורית בקשה לפטור אותה מייצוג הנאשם. בבקשה ציינה נציגת הסניגוריה כי הסניגור עליו ירק הנאשם היה הסניגור השני אשר מונה מטעמה לייצג את הנאשם, וזאת לאחר שהתנהלות הנאשם אל מול סניגורו הראשון לא איפשרה את המשך ייצוגו. עוד צוין כי מינויו של הסניגור השני נעשה לפנים משורת הדין ומתוך תקווה כי הנאשם ישכיל לשתף עמו פעולה, אולם לאור התנהגותו הבוטה והמאיימת כלפיו, התבקש ביהמ"ש לפטור את הסניגוריה הציבורית מייצוג הנאשם ולראותו כמי שאינו משתף פעולה בהתאם לסעיף 17(ב) לחסד"פ. במסגרת ישיבת יום 11.10.12, ערך ביהמ"ש עם הנאשם בירור נוסף באשר לאפשרות כי ישתף פעולה עם הסניגוריה הציבורית, אולם הנאשם עמד על סירובו וציין כי אינו מעוניין בייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית. בנסיבות אלה, הן לאור התנהלותו של הנאשם אל מול סניגורו (על המשמעות הקיימת להתנהגות זו) והן לאור בקשת הנאשם, הוריתי על שחרור הסניגוריה הציבורית מייצוג הנאשם. לבקשת הנאשם, נדחה הדיון על מנת לאפשר לו לנסות להיעזר בשירותיו של סניגור אחר, שאינו נמנה על הסניגוריה הציבורית. במסגרת ישיבת יום 29.10.12 ציין הנאשם כי לא הצליח להיעזר בשירותיו של סניגור אחר וביקש כי ימונה לו סניגור. בד בבד ציין הנאשם כי שני הסניגורים הקודמים שמינו לו הם בעייתיים. בהחלטתי מאותה ישיבה ציינתי כי אין בכוונתי להורות על מינוי סניגור ציבורי נוסף (שלישי במספר) לנאשם, והסיטואציה שאירעה בתיק זה שעה שהנאשם יצא ממעלית העצורים וירק על סניגורו באולם בית המשפט, היא סיטואציה אשר מצדיקה קבלת בקשת הסניגוריה הציבורית שלא לחייבה לייצגו. המשפט התנהל אפוא כאשר הנאשם מייצג את עצמו ובית המשפט מוודא לאורך ההליך כי זכויות הנאשם נשמרות לרבות בכל הנוגע להפניית שאלות מתבקשות לחלק מהעדים. אציין, כי במהלך המשפט התרשמתי כי הנאשם ניהל את הגנתו בצורה הגיונית וסבירה, ולמרות פרצי כעס אודות הטענות שהושמעו כלפיו, התייחס הנאשם לראיות השונות ולעדויות שנשמעו בבית המשפט, ניסה למצוא בהן בקיעים, והתמיד באותן טענות שטען בחקירתו במשטרה (וראה לדוגמא מכתבו נ/1). 

זירת המחלוקת ותמצית עדויות הצדדים

3.         אין חולק כי הנאשם והמתלוננים מתגוררים דלת מול דלת באותו בניין משותף, ואין חולק כי בסמוך לאירוע המתואר בכתב האישום חשד הנאשם כי המתלוננים איפשרו לשוטרי משטרת ישראל לעבור לדירתו (ולערוך בה חיפוש) דרך דירתם.

4.         הן מעדות המתלוננים והן מעדות הנאשם עולה כי מספר ימים לפני האירוע המתואר בכתב האישום, פגש הנאשם במתלוננת ושאל אותה האם איפשרה למשטרה להיכנס לדירתו, וכי בעקבות אותה פניה, וביום 8.7.12, נערכה שיחה בין הנאשם למתלונן במסגרתה הבהיר המתלונן לנאשם כי הוא והמתלוננת לא שיתפו פעולה עם המשטרה ולא איפשרו את אותו מעבר בין הדירות.

ראה בעניין זה עדות המתלוננת: " כמה ימים לפני האירוע הגיעה בעצם משטרה לבית של רמי (הנאשם). לא היינו בבית. הוא טען שמרחוק הוא ראה שדרך הבית שלי, מהמרפסת, הכנסתי את השוטרים לבית שלו. מה שכמובן לא היה נכון. הוא פנה לבעלי באותו יום או באותו שבוע, ובעלי אמר לו שלא היה ולא נברא" (פרו' מיום 23.12.12 עמ' 7 ש' 31).

וכך מעדות המתלונן: " רמי (הנאשם) דפק לי בדלת, פתחתי את הדלת. הוא טען שנכנסו שוטרים מאצלי בבית ועברו מהחלון שלי אליו הביתה. אני אמרתי לו שאין סיכוי כזה, אנחנו שכנים המון המון זמן, ואני מעולם לא עשיתי שום דבר שיפגע בו. הוא המשיך וטען שזה לא יכול להיות, שאם זה לא אני אז זה אשתי, טון הדיבור השתנה והפך להיות תקיף. אמרתי לו תירגע, אתה עצבני, אולי נדבר מחר, וסגרתי את הדלת (פרו' מיום 23.12.12 עמ' 5 ש' 23).

וראה אישור הנאשם בעדותו בבית המשפט:

" ש: נכון יהיה להגיד ששאלת את אסף יום קודם אם הוא הכניס את השוטרים אליך הביתה?

ת: בוודאי ששאלתי אותו. לא ידעתי אם השארתי את הדלת פתוחה. היה חשוב לי לדעת. אולי לקחו לי משהו מהבית ואני אפילו לא יודע" (פרו' פרו' מיום 23.12.12 עמ' 12 ש' 10).

5.         בהתייחס לאירועי יום 9.7.12, הנאשם הודה כי באותו יום פגש את המתלוננת בחדר המדרגות, והודה כי שאל אותה פעם נוספת האם היא והמתלונן שיתפו פעולה עם המשטרה ואיפשרו את המעבר לדירתו. הנאשם הסביר כי ערך את הבירור שלא מתוך כעס אלא מתוך רצון להבין האם השאיר את דלתו פתוחה.

6.         משלב ה"בירור" שנערך עם המתלוננת בחדר המדרגות, מתפצלות מעט גרסת המתלוננים וגרסת הנאשם.

על פי גרסת המתלוננת, במסגרת ה"בירור" איים עליה הנאשם כי יתן לה שתי סטירות או שני בוקסים, וליווה את האמירה המילולית אף בתנועת אגרוף. המתלוננת תיארה כי נקשה על דלת ביתה, ובעלה (המתלונן) אשר פתח את הדלת, ראה את הסיטואציה, נעמד על מפתן הדלת והכניס אותה פנימה. בשלב זה, כך תיארה המתלוננת, סטר הנאשם לבעלה (או נתן לו בוקס בפנים) והחלה תיגרה בין השניים במהלכה צעק בעלה "תזמיני משטרה, תזמיני משטרה". המתלוננת תיארה כיצד הסתיים האירוע: " הם הפסיקו לריב, אסף עלה עליו, הרגיע אותו. שניהם היו על הרצפה ואז כל אחד נכנס לבית שלו והמשטרה הגיעה" (פרו' פרו' מיום 23.12.12 עמ' 9 ש' 1).

גם המתלונן תיאר את האירוע באופן דומה לתיאור שמסרה המתלוננת. המתלונן סיפר כי שמע דפיקה בדלת, לאחר מכן שמע דפיקות חזקות יותר, וכאשר פתח את הדלת ראה כי הנאשם עומד מול אשתו (המתלוננת), גוער בה ואומר לה בין היתר " אני אתן לך שני בוקסים". המתלונן תיאר כי הכניס את אשתו פנימה, נעמד מול הנאשם והבהיר לו שאין סיכוי כי שיתף פעולה עם המשטרה ונתן לשוטרים לעבור מביתו שלו לביתו של הנאשם. המתלונן תיאר את שאירע בשלב זה באופן הבא: " הוא התקרב אליי ונתן לי סטירה, הוא בא לתקוף אותי מעבר לסטירה. מהרגע הזה הגנתי על עצמי. לשאלת בית המשפט איך הגנתי על עצמי, אני משיב שבזה שהתחלנו ללכת מכות". עוד תיאר המתלונן כי במהלך התיגרה שפרצה בינו לבין הנאשם, הכניס הנאשם את שתי אצבעותיו (של המתלונן) לתוך פיו (של הנאשם) ולא שחרר עד שכמעט קרע את שתי האצבעות מהיד. המתלונן תיאר כי האירוע הסתיים לאחר שהצליח להשתחרר מהנאשם ואמר שכדאי שיפסיקו, ואז אמר הנאשם: " אין בעיה, בוא נשתחרר אחד מהשני וכל אחד ייכנס לבית שלו".

כפי שפורט לעיל, הנאשם הודה כי ערך את אותו "בירור" עם המתלוננת, אך הכחיש כי בירור זה נערך מתוך כעס וטען כי נעשה מתוך סקרנות באשר לאופן בו נכנסה המשטרה לביתו, וחשש שמא השאיר את הדלת פתוחה. הנאשם הסביר כי בעקבות החיפוש שערכה המשטרה בדירתו הוא זומן לחקירה, אולם שוחרר מיד לאחריה, כך שלא הייתה לו כל סיבה לכעוס על עצם החיפוש. הנאשם הכחיש בעדותו כי הוא הראשון שהעביר את האירוע לפסים אלימים בכך שסטר למתלונן. יחד עם זאת, ובמהלך חקירתו של המתלונן, הטיח בו הנאשם כי כל מעשיו (של הנאשם) הסתכמו בכך ש"הזיז לו את הפנים" במהלך שיחה מקרוב - פרו' עמ' 7 ש' 3. הנאשם טען כי נפל קורבן להתנהלותו האלימה של המתלונן, ולאורך כל ההתרחשות החל מאותו בירור שערך עם המתלוננת, פעל אך ורק מתוך רצון להגן על עצמו, כאשר מצבו הנפשי לא היה מן המשופרים.

וכך לדוגמא ציין הנאשם בסיכומיו: